גידול מלאכותי של דגיגי דיסקוס - אלון ברזילי
אחד הנושאים בתחום התחביב שמעוררים עניין רב בקרב החובבים הוא נושא
גידול דגיגי דיסקוס בכלל והאכלתם ללא הורים- בפרט.
שני הדרכים לרביית דגי דיסקוס הינם:
1. הדרך הטבעית שבה זוג ההורים מטפל, מאכיל מגופו ומגדל את הדגיגים.
2. הדרך המלאכותית שבה ה"שחקן" הראשי הוא המגדל עצמו וזוג ההורים
"יוצאים מהתמונה", מיד לאחר ההטלה והפריית הביצים.
הדעות חלוקות בעניין היעילות של גידול ללא הורים.
ישנם המגדלים המקצועיים מראים הצלחות ויעילות מסחרית ע'י שיטה זו כיוון שההרים
מתפנים לעוד ויוד הטלות לאחר הלקח מהם דגיגיהם ולעומתם,
קבוצה אחרת, טוענת ש "אין כמו גידול ע'י ההורים עצמם" בדרך הטבעית.
לחברי שתי הקבוצות סיבות שעליהן מבססים את תפיסת עולמם.
אחת הטענות של המתנגדים לשיטה המלאכותית היא שדגיגים שגודלו בשיטה זו,
יגדלו להיות הורים שלא יהיו מסוגלים להאכיל ולגדל את צאצאיהם בדרך הטבעית.
כנגד טענה זאת טוענים תומכי השיטה המלאכותית כי הדיסקוס הוא בעל חיים וכמו
כל בעלי-חיים בטבע , גם הוא כפוף לחוקי הגנטיקה של מנדל
החוק החמישי של מנדל קובע שתכונות נלמדות, להבדיל ממולדות אינן עוברות בתורשה.
הם טוענים שהתכונה "להאכיל ולגדל את הדגיגים" היא יכולת מולדת , ומועברת
בתורשה ולכן לעובדה שהדגיגים גדלים אם או בלי הורים אין כל השפעה על
העברת התכונה לדור הבא - הצאצאים.
עוד טענה נגד השיטה המלאכותית הינה כי כשהדגיגים ניזונים ממוקוס ההורים
הם מתחסנים ממחלות בדומה להעברת נוגדנים בחלב א- לתינוקה.
טענה נוספת של המתנגדים לשיטה המלאכותית היא שהעובדה שלעתים זוג ההורים
אוכלים את הביצים או את הדגיגים, עקב כך שהם מרגישים שהדגיגים נולדו
חלשים מידי ואו לא בריאים, דבר שגורם למיון טבעי:
החזקים ממשיכים-החלשים נאכלים.
המתנגדים לשיטה מביאים תוצאות מחקרים המראים שבשיטה הטבעית
שיעור ההישרדות הינו כ-45% בלבד לעומת שיעור ההישרדות בשיטה המלאכותית
שיכול להגיע ל-85% - 95%.
ממשיכים וטוענים כי השיטה המלאכותית מחזיקה באופן לא טבעי בחיים,
גם את החלשים והלא מוצלחים שה"טבע" והסלקציה הטבעית היו בעצם משמידים.
אין חולק על העובדות הבאות:
1. שיעור ההישרדות בשיטה המלאכותית גבוה הרבה יותר מאשר בשיטה הטבעית
1. שיעור ההישרדות בשיטה המלאכותית גבוה הרבה יותר מאשר בשיטה הטבעית
ועובדה זאת הופכת את השיטה המלאכותית להרבה יותר כדאית מבחינה כלכלית
2. השיטה המלאכותית כרוכה בעבודה קשה בה למעשה המגדל הופך להיות ההורה !
השיטה גוזלת המון זמן ותשומת לב וגם שוללת מאתנו לפעמים את את המראה
המרהיב של זוג הורים גאים מוקף בדגיגיהם.
להל'ן תיאור כללי של שיטת גידול דגיגי דיסקוס ללא הורים
להל'ן תיאור כללי של שיטת גידול דגיגי דיסקוס ללא הורים
יש להעביר את הזוג המטיל לאקווריום בנפח של 125 ליטר,
"קוביה" של 50x50x50, טרמוסטט, פילטר ספוג וצינור P.V.C
או קונוס להטלה כפי שרואים בתמונה.
בהעדר צינור או קונוס הטלה, הדיסקוסים יטילו על כל דבר:
זכוכית האקווריום,טרמוסטט, פילטר ספוג.
בשלב זה אציין שרצוי שתחזיק בבית מאגר מים מוכנים לפי ההרכב הבא:
מי R/O (אוסמוזה הפוכה), תוספת מינראלים חיוביים
לחילופין אפשר תערובת מי R/O (אוסמוזה הפוכה), עם תוספת מי ברז ככה
שתתקבל מוליכות של 120-250 מיקרוסימנס .
אבן אוויר עובדת כל הזמן.
טמפרטורה של 29 מע"צ.
הטלה על צינור PVC
לאחר ההטלה, מעבירים את את הצינור/קונוס עם הביצים לאקווריום קטן במידות
אורך: 40 ס"מ, רוחב: 20 ס"מ וגובה: 20 ס"מ, סטנדרטי (כ- 16 ליטרים)
ובו המים שתיארתי לעיל.
יש להכניס לאקווריום גוף חימום עם טרמוסטט שישמור על טמפרטורה קבועה.
יש להוסיף במים חומר אנטי-פוגוס כלשהו: לדוגמה:
יש להוסיף במים חומר אנטי-פוגוס כלשהו: לדוגמה:
שתי טיפות מטילאן כחול לכל 4.5 ל' מים, זה אמור להספיק בדרך כלל.
אפשר גם חומר שנקרא אקריפלבין
ביום השלישי לאחר בקיעת הלרוות שואבים בעזרת פיפטה או צינור, את הדגיגים לקערה עם מים בדיוק באותו הרכב שציינתי לעיל, עם מטילן כחול ובטמפרטורה של 29 מע"צ.
בשלב זה הדגיגים עדיין לא שוחים אלא נראה אותם מרוכזים ביחד, גושים-גושים, רועדים על קרקעית האקווריום , במצב זה יש להעביר אותם לקערות.
על מנת לשמור על טמפרטורה קבועה בקערות, ניתן להציב את הקערות
טבולות באקווריום 40 ס"מ (16 ליטר), ששימש לבקיעה.
לפני שהדגיגים מתחילים לשחות יש לנו זמן להכין את מזונם הראשון.
המזון הינו תחליף ל"מוקוס" שעל גוף ההורים, מעין מזון/משחה שמורכבת מ-
אבקת חלמון, מהסוג שמשתמשים בקונדיטוריה (אבקה זו עוברת תהליך של פיסטור ועל כן היא חופשיה מבקטריות או סלמונלה וכו'), קצת אבקת ספירולינה שתגרום למזון להיות בגוון ירקרק בהיר.
- אני ממליץ להוסיף גם כמה טיפות של microfood (תערובת של פלנקטון ורוטיפרים.
- אני ממליץ להוסיף גם כמה טיפות של microfood (תערובת של פלנקטון ורוטיפרים.
יש כאלה שמאד ממליצים על רוטיפרים כמזון ראשוני ל דיסקוס).
את המזון/משחה מורחים סביב שפת הקערה,בחלק הפנימי, שיכבה דקה ככל האפשר, ברוחב של כ-2 ס"מ, כשגובה המים אינו מגיע למזון כרגע .
משאירים את המשחה למספר שעות עד לייבוש ועד שהיא הופכת לצמיגית,
דביקה אבל כבר לא נדבקת ויורדת במגע עם האצבע.
כשהיא במצב זה, ברגע שנמלא מים בקערה, היא כבר לא תיפול ולא תלכלך את המים.
ממלאים את הקערה במים, מהמים המוכנים במאגר, עד מעל פס המשחה/מזון.
מעבירים את הדגיגים, באמצעות פיפטה
(פיפטה גדולה מהסוג המצוי במעבדות כימיה עם בלון גומי לשאיבה!)
לקערה ונותנים להם לאכול במשך כשעתיים.
לאחר שעתיים, מחליפים להם כמה שיותר מהמים בקערה, במים מהמאגר.
בשעתיים שעברו נכין כבר קערה חדשה עם משחה.
לאחר מנוחה של כשעה, בקערה ששימשה להאכלה ושבה החלפנו את המים,
מעבירים את הדגיגים לקערת האכלה חדשה למשך שעתיים נוספות.
כך ממשיכים הלאה עד שעה 23:00 כאשר הדגיגים יימצאו בקערה נקייה למנוחה,
במשך הלילה.
בצורה כזאת ממשיכים שלושה ימים בצורה רציפה ! (הרבה עבודה נכון ? ).
ביום השלישי וביום הרביעי מתחילים להוסיף לתערובת טיפת ארטמיה
מרוסקת בתוך המשחה. זו חייבת להיות ארטמיה שממש בקעה לא מזמן- קטנטנה,
לא בת יומיים !
ביום השישי מנסים לתת קצת ארטמיה שזה עתה בקעו ובודקים אם
הדגיגים מתחילים לתפוס אותם: אם הם אוכלים אפר להפסיק להאכיל במשחת מזון.
דגיגים שאכלו ארטמיה, בטנם תהיה נפוחה וצבעם ייהפך מאפור לכתום.
מהרגע שהדגיגים אוכלים ארטמיה, נספור כ- 14 יום, וזה הסימן שניתן
להעבירם לגידול לאקווריום גדול יותר , בהתאם בגודל הקבוצה כ- 50-60 ליטר.
במשך כל התקופה הזאת יש לבצע החלפות מים מאסיביות כל 3-4 שעות
לניקוי הפרשות ושאריות ארטמיה מתה
הדגיגים כעת בני חודש.
בגיל צעיר כל כך חובה להאכילם 4-5 ארוחות ביום במזון מגוון ככל שניתן:
מזון יבש סרה דיסקוס או טטרה-ביטס מפורר/מרוסק/טחון/כתוש,
תולעים לבנות, דפניות, קציצת לב בקר מגורדת על פומפיה, ארטמיה ותולעי מיקרו,.
מרגע שהדגיגים יגיעו לגודל של כ-0.5 ס"מ, מחליפים להם כל יום 25% מהמים
עם תערובת של 75% מי אוסמוזה הפוכה ו- 25% מי ברז מסוננים דרך פילטר פחם.
כשהדגיגים מגיעים לגודל של 1 ס"מ מתחילים להרגילם למי ברז בהדרגתיות
כל יום קצת 30% מהמים
בהצלחה
פורסם בתאריך שני, 06 באוקטובר בשעה 14:36:18 על ידי alon
