אכלוס מעורב במיכל טרופאוסים - אלעד בחור
בעולם אידאלי היה נפלא אילו היינו יכולים להחזיק מיכל נפרד
לכל זן של טרופאוסים, במציאות כמובן שאין הדבר כך.
סביר להניח שהכי 'נכון' זה לבחור את הטרופאוס שהכי מוצא חן
ולאכלס את המיכל בלהקה כזו גדולה ככל שהמיכל מאפשר
אולם לפחות חלקנו היה מעוניין לראות יותר מזן אחד של טרופאוס במיכל
שני הנושאים העקריים לתת עליהם את הדעת הם
1. איך להמנע מיצירת היברידים בין שני הזנים
2. איך למנוע מאחד הסוגים למגר את הזן השני
אפשר לחלק את הטרופאוסים לחמש קבוצות עקריות
א. דוביוסי - בקבוצה זו נכללים שלושת הדוביוסים פס צהוב,
פס לבן צר ופס לבן רחב
ב. בריצ'רדי - בקבוצה זו נכללים המפימבווה, קיפילי ודומיהם
ג. שחורים - בקבוצה נכללים האיקולה, קיריצה, בולו פוינט ודומיהם
ד. מורים - בקבוצה זו נכללים אילנגי, רד ריינבו, מורגו ודומיהם
ה. אדומים - בקבוצה זו נכללים המוליירו, צימבה קשסה ודומיהם
באופן כללי ניתן לשלב בין שני זנים מקבוצות שונות עם סיכוי
נמוך ליצירת היברידים.
יש לזכור שבתנאים המתאימים גם קבוצות שונות ייצרו היברידים
בבחירת טרופאוסים מקבוצות שונות הסיכוי לכך קטן אך קיים
דרך נוספת להימנע מיצירת היברידים היא כמובן אקווריום זכרים בלבד,
החיסרון הגדול של אקווריום כזה הוא כמובן העדר רבייה
ויותר מכך העדר חיזורים.
חיזורי הטרופאוסים הם אחד מהמחזות המרתקים לחובבי הטרופאוסים.
מצד שני ברוב המקרים עלות קניית הדגים תרד משמעותית
שכן הביקוש לנקבות גבוה בהרבה בשל היחס הדרוש בין זכרים לנקבות
בלהקה מעורבת בסביבות זכר ל 3-5 נקבות.
באקווריום טרופאוסים קיימת היררכיה שכמעט תמיד
עומד בראשה זכר דומיננטי,
כאשר משלבים טרופאוסים משני זנים במיכל עדיין תווצר הררכיה
שבראשה זכר דומיננטי אחד
כפועל יוצא הטרופאוסים מהזן של הזכר הדומיננטי יתרבו
הרבה יותר מאשר הזן השני.
מבחינת תזונה כמובן שאין בעיה שכן תזונתם זהה.
מבחינת אגרסיביות, די נדיר שזן אחד יתקוף את השני
רוב האגרסיביות היא תוך זנית.
